התבוננות פנימית- דרך העדשה

כמה פעמים שמעתם את הביטוי, התבוננות פנימית?

כן, לאחרונה כולם יותר מודעים, כולם מנסים להגיע לליבה שלהם, להבין מה הכוח שמניע אותם, מה עושה להם טוב ומה פחות.

משחר האמנות ציירים עסקו בדיוקן עצמי. חקרו את עצמם, המראה שלהם, התכונות שלהם ומצבם הנפשי...

ציור הדיוקן העצמי שימש ככלי לחקירה ויצירת העצמי הנוכח והמשתנה. כיום בעידן הסמארטפון, כשכולם אוחזים במראה קטנה וניידת, הרבה א-נשים נוהגים לצלם את עצמם לעיתים על בסיס יומיומי. דמותנו מעסיקה אותנו מהיום בו אנו מגלים את המראה כילדים/תינוקות.

 

אך למעשה דמותנו או לייתר דיוק "דיוקן" של אדם מורכב מהאופן שבו הוא רואה את עצמו, מהאופן שבו אחרים רואים אותו ומהאופן שבו היה רוצה להיראות או להיתפש.

 

אחרי יותר מ-20 שנים בהם אני מתבוננת על העולם דרך המצלמה, מצלמת א-נשים מוכרים וזרים,

אני מבינה את הכוח שיש בה. 

עד כמה היא משקפת אותנו ומביעה את הלך רוחנו, מחשבותנו, והרהורי ליבנו.

 

בהתייחס לעובדה שאנו לא מודעים לחלק נכבד ממה שמניע אותנו, הרי זהו התת מודע שתופס 90% ממי שאנחנו, ברור לכולנו שהוא יבוא לידי ביטוי גם בשפה הצילומית.

 

 

לפני שנים רבות הוקרן סרט בשם "עישון" ע"פ תסריטו הראשון של אחד מגדולי הסופרים האמריקאים- פול אוסטר.

הייתה שם חנות טבק קטנה בפינת רחובות בברוקלין שבניו יורק, בעל החנות (המגולם ע"י הארווי קייטל המופלא) , נהג לצלם את פינת הרחובות הזו בכל יום בארבע אחה"צ מאותה נקודה בדיוק.

 

הוא עמד בכל פעם בדיוק באותו המקום וצילם באותה הזווית עם אותה העדשה וכל תמונה נראתה אחרת לגמרי והעבירה תחושות אחרות לגמרי. כשראיתי את הסרט הזה לראשונה, הבנתי עד כמה תת המודע שלנו נוכח בכל צילום וכיצד הוא משפיע על התוצאה.

כל החלטה שאנו לוקחים לפני הלחיצה, מבטאת למעשה את הלך רוחנו באותם הרגעים, אף על פי שאיננו מודעים לכך, תת המודע תמיד מוצא דרך להביע את עצמו, גם כשאנחנו בטוחים שאנחנו אלה שלוקחים את המושכות ביד עכשיו. ממזר לא קטן ה"תת מודע" הזה...

 

סדנת "דרך העדשה"- השראה ופיתוח מודעות, מימוש עצמי באמצעות המצלמה.

 

בסדנת "דרך העדשה" שאני מעבירה (מזה 7 שנים), תת המודע משחק תפקיד חשוב, אך גם כוחה של המצלמה לשמש לנו ולאחרים כלי מכונן לשיקוף, משתלב בחוויה והמשתתפים מקבלים השראה ומפתחים מודעות תוך כדי חגיגה של שיתוף פעולה וגמישות מחשבתית.

 

ברגעים של ביחד אני מאפשרת למשתתפים לגעת בעולם הצילום ולהגיע לתקשורת והבעה באמצעות המצלמה.

תוך כדי עבודה בזוגות אנו מתבוננים/ות על עצמנו ועל אחרים/ות בחיינו באור חדש, מה שמשפר את ההערכה העצמית, מאפשר הבעה רגשית ותקשורת מקרבת עם עצמנו ועם הסביבה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

דרך העדשה אנו מתבוננים, חוקרים ומגלים השתקפויות של חלקים שונים בתוכנו, שלא לכולם אנחנו מודעים/ות. כך אנחנו מעמיקים  את ההיכרות עם עצמנו ובוחרים מה אנו רוצים/ות להקרין לעולם וכיצד אנו רוצים/ות להשתקף מחדש מבעד לעדשה?

לומדים לבחור את התמונות המדוייקות לנו מתוך אחריות, מפתחים יכולת הקשבה ורגישות לעצמנו ולאדם שעומד מולנו ומגלים איך אנחנו נתפשים/ות בעיני עצמנו ובעיני אחרים/ות.

בנוסף, אנו מכירים ומתבוננים בסדנה  גם בא/נשים אחרים/ות. דרך עבודה בזוגות אנו מגלים  גילויים חדשים, מוציאים לאור את החוזקות שלנו ומצמצמים את הפערים שבין מציאות לחזון.

 

ומה קורה אחרי הצילומים

 

בסוף תהליך הצילום, התהליך והחוויה מוצפים בהקרנת הצילומים. אז אנו מתבוננים יחד בתוצרים של התפתחות וצמיחה. כשהתמונות מוקרנות ומתחיל שיח קבוצתי אנו רואים כיצד תהליך הצילום שלף מתוכנו איכויות חדשות כמו: תעוזה, ספונטניות, גמישות מחשבתית, צחוק ושמחה וחיזוק תחושת המסוגלות.

 

בכל פעם אני מתרגשת מחדש ולעיתים אף מופתעת, איך למרות היכרות שישנה בין המשתתפים, לעיתים אף כאלה שעובדים יחד 18 שנים.... עדיין מגלים אחד/ת על השני/ה דברים שלא ידעו קודם.

 

 

דברים שקרו בעקבות הסדנה

 

 

כבר מספר פעמים פנו אלי בסוף הסדנה ואמרו לי שלולא הסדנה שלי, לא היו יודעים את העובדות האלה על בן/ת זוגם/ן למשימה ואיך עכשיו הם מביטים בו/ה באור חדש.

ממשובים שקיבלתי במהלך השנים האחרונות, לא פעם נכתב לי כי ביום שאחרי הסדנה דברים השתנו.

כל האנרגייה וההתייחסות אחד לשני/ה היתה הרבה יותר רכה וסבלנית בעקבות האינטימיות שחווו בסדנה.

 

החלפת תפקידי העובדים בארגון למיצוי מקסימלי של היכולות שלהם

 

לאחר אחת הסדנאות מנהל האגף לקח את המשתתפים אחת אחד לשיחה אישית והחליף להם את התפקיד בארגון. במהלך הסדנה, בעקבות דברים שצפו על פני השטח, הבין שהעובדים שלו לא ממצים את היכולות שלהם בתפקידים הנוכחים וששינוי יעשה רק טוב גם להם וגם לארגון. ידיעה זו ריגשה אותי ממש. להבין כמה כוח יש למצלמה ולהנחייה שלי להוציא את המיטב מהמשתתפים ולהביאם לשיח פתוח בינהם המביא לשינויים חיוביים במבנה הארגון וביחסים הבינאישיים.

 

בכל סדנה ישנם סיפורים מרגשים, באחד המקרים מישהי שתמיד צועדת בעקבים גבוהים מאוד, הצטלמה בצילום ה"חזון" שלה עם מוקסינים שטוחים לגמרי וסיפרה שהיתה שמחה מאוד להיפרד מהעקבים ועדיין לדעת שמרגישים בנוכחותה בכניסתה לחדר....

 

 

 

במקרה אחר, אחד העובדים הוותיקים שהיה תמיד חסר סבלנות ועצבני כשפנו אליו קולגות, סיפר כי החלום שלו הוא להיות סבא ועד כמה הוא מתוסכל שילדיו אינם מביאים לו נכדים....

 

הייתם צריכים לראות את הבעות פניהם של חבריו לעבודה באותו הרגע. כל הקושי בתקשורת מולו השתנה לטובה מאותו הרגע.

הוא אפילו ביקש מהם, שאם הוא מתנהג בחוסר סבלנות שיעירו לו מיד ולא יחששו מהתגובה שלו, שכל ההתנהלות הקשה הזו שלו נובעת מאותו התסכול....

 

להעז, למצות את הכוח של הסדנה עד הסוף

 

היה עוד מקרה שריגש אותי ממש, בחורה צעירה שדיברה על הקושי שלה לעמוד מול קהל, זה היה משתק אותה...

במשימה של "איך הייתי רוצה להיות, חלום מול מציאות" היא החליטה להעז, נכנסה לבית קפה נעמדה על אחד השולחנות (בשיתוף פעולה והסכמה מראש עם ההנהלה כמובן) וכשכולם הביטו בה, שותפתה למשימה צילמה אותה, ככה!

 

היא הרימה את הכפפה שנתתי לה בשתי ידיים והחליטה להשתמש בשאלות הצילומיות ככלי תראפיסטי, זה עבד! לאחר הצילום הזה היא הרגישה שניצחה את הפחדים שלה ושהשד לא כזה נורא....

 

ללכת צעד אחד לפחות לקראת החזון

 

משתתף נוסף בסדנה אחרת גם כן הרגיש שחסר לו ביטחון כשהוא נמצא מול הרבה אנשים, אמר שמרגיש חשוף... הוא העז ביג טיים ונעמד בחלון ראווה, כדי שכולם יסתכלו עליו ולא יוכל לזוז ממקומו...

אין לכם מושג כמה כוח המהלכים האלה נתנו להם. רגע אחד של תעוזה למרות הקושי, וזהו, הם הצליחו לשבור את המחסום שבלם אותם במשך שנים.

 

אז מהו הכוח הזה של המצלמה

 

השאלות המצולמות "מכריחות" אותנו לכוון את הפוקוס ונותנות מינוף אדיר להתמודדות עם ה"שדים" שבתוכנו. הן מאפשרות לנו לנפץ פרדיגמות של שנים.

כוחה של הקבוצה מאפשר לכל משתתף/ת לתת את המיטב שלו, שהרי המצלמה היא סוג של שעשוע ועם זאת היא כלי שיקוף והבעה מדוייק.

המשתתפים בסדנה מרגישים צורך לצלם את הכי טוב שהם יכולים, כדי להרגיש גאים בתוצרים בשלב האחרון בו אנו מקרינים את התמונות ומנהלים שיח סביב התהליך שעברו.

בשלב זה החוויה מוצפת וכולם מרגישים סוג של התעלות.

 

גיבוש וקירוב לבבות

 

יודעת מנסיון רב שנים, שלא משנה מי הקהל שעובר את הסדנה, תמיד יש הפתעות טובות, תמיד ישנה התרגשות בצד העשייה ותמיד תמיד מתרחש קירוב לבבות לאחר הצילומים.

זוהי פעילות מגבשת ומחזקת שמאפשרת לכל מי שמשתתף בה ללכת לפחות צעד אחד קדימה לקראת החזון שלו.

 

סדנה זו היא סדנת הדגל שלי וממנה יצרתי עוד סדנאות בהתאם לצורכי הלקוחות שלי. על השלד של הסדנה הזו בניתי סדנה לחשיבה יצירתית איתה עבדתי עם הרבה חברות פארמה ולקוחות אחרים.

כל לקוח פורש בפני את הצרכים של הארגון ואני "תופרת" עבורם את הסדנה המדוייקת , כשהכלי הוא תמיד המצלמה.

גאה להיות האמא של הסדנה הזאת ולהפיץ אותה לכל עבר.

בפוסט שקדם לפוסט זה דיברתי על המצלמה כפותחת דלתות ומקרבת לבבות, שם דיברתי על התבוננות החוצה, אם לא קראתם אותו, בלחיצה פה תוכלו לעבור אליו מיד.

תודה שעצרתם פה לרגע, מקווה שהצלחתי להעביר ולו במעט את גודל החוויה והכוח שיש בסדנה הזאת.

אשמח אם תשאירו את תגובתכם, תמיד שמחה לשמוע את דעתכם/ן!

Please reload

לא רוצים לפספס את הפוסט הבא? הרשמו פה
רוצים ללמוד צילום?
קורס או שיעור פרטי?

דרך העדשה

סדנת צילום לארגונים ולגופים פרטיים

להתבונן, לחקור, לכוון ולהקליק!

השראה ופיתוח מודעות, מימוש עצמי דרך עדשת המצלמה

פוסטים אחרונים
Please reload

ארכיון הבלוג