ברלין- פוסט אורחת מאת יפעת מכוריש

 

"לאן את רוצה לטוס לצלם?" יפעת שאלה אותי והיעד הנבחר היה ברלין. כך מצאנו את עצמנו בקור של בין 0 ל- 8 מעלות מסתובבות ברחובותיה של העיר הגדולה, מצלמות ועוצרות מידי פעם להתחמם בקפה שכונתי.

הזדמנות מצויינת בשבילי לארח את יפעת מכוריש, בעלת הבלוג "חמושה במשקפיים" בבלוג שלי.

יפעת לומדת אצלי צילום כבר מספר שנים ואני מרגישה כמו אמא גאה לראות את התוצרים שלה מברלין, וככה היא מספרת אותה.

 

מי אמר ברלין פעם אחרונה וזהו?

ביקור מספר 5 בעיר אהובה ובהחלט לא אחרון!  ברלין נכנסה עמוק מתחת לעור שלי, אין לי באמת הסבר מדוע. עבורי, יש בה משהו שמזכיר את תל אביב, היא צבעונית, תוססת ומפתיעה, יש בה צד תיירותי מפונפן ומסחרי, לצד רחובות שמזכירים את אזור התחנה המרכזית החדשה-ישנה. כמו בכל עיר גדולה. כמו תל אביב היום, גם ברלין לפעמים מזכירה אתר בנייה גדול, כמעט בכל מקום בונים.

לביקור הזה הצטרפה אלי אביטל אנגל, למדתי אצלה צילום והפכנו לחברות. לה זו הפעם הראשונה, אז הבטחתי להיות מדריכת תיירים בתמורה לטיפים בצילום רחוב.

 

אביטל  ביקשה שנבחר תאריך שלא יהיה קר. "אין בעיה, באפריל יהיה לנו נעים, לפני שנתיים ביקרתי בברלין בתקופה הזו  ו-15 מעלות זה ממש סבבה". אז אמרתי. אלוהימה של מזג האוויר לא  ממש הקשיבה לי באותו רגע. גם הפעם היו מקומות שתכננתי להגיע אליהם, ומזג האויר היה קר מידי, הם יחכו לביקור הבא.

שבוע לפני הנסיעה הוספתי את העיר לאפליקציית מזג האוויר בטלפון שלי ובדקתי את התחזית כמה פעמים ביום, בכל יום. מועד הטיסה שלנו נקבע ל – 10 באפריל, עוד לפני שנקבע יום הבחירות לכנסת. רגע לפני שצעדתי למלא את חובתי האזרחית בקלפי, בדקתי שוב את התחזית. האפליקציה הראתה 9 מעלות ביום הראשון, וגילתה נטייה לצלילה חופשית מטה בהמשך השבוע. הוספתי למזוודה גרביים תרמיים, כובע פליז, צעיף וכפפות. "יהיה קר בדיוק כמו שהיה לנו בדצמבר", אמרתי לבן הזוג שלי, שהפעם נשאר בארץ.

 

חמש דקות מרובע ניקולאי

המלון שלנו היה באזור המיטה. חיפשנו דירה או חדר במלון עם מרפסת כי אביטל מעשנת, בכל זאת לרדת לרחוב כדי לעשן ב- 5 מעלות זה לא כייף. לבסוף בחרנו ברשת מלונות דירות מפנקת למדי שהכרתי בביקור בפרנקפורט.

הדירה במלון Capri by Fraser הייתה בעצם סטודיו עם מטבחון בסיסי שמאפשר להכין ארוחת בוקר, בארון חיכו לנו חלוק ונעלי בית, ובמטבח היתה גם מכונת כביסה. הכי חשוב, קיבלנו מרפסת שאפשר היה לצאת אליה. מול המלון היה סופרמרקט עם מגוון נהדר של מצרכים, החלטנו שאנחנו בחופש, הסתפקנו בפירות וחלב לקפה של הבוקר עבור אביטל.

ביום השני גיליתי שהמלון הנהדר נמצא כחמש דקות ברגל מאזור קסום שנקרא רובע ניקולאי, אותו הכרתי כבר בפעם הראשונה. זו היתה הזדמנות נהדרת להתחיל לתרגל צילומי רחוב. המתחם נמצא על גדת נהר השפרה ממנו ניתן להשקיף על קתדרלת ברלין.

בית קפה עם טוויסט ירוק, במתחם אמנות

אביטל שותה קפה נמס, אני לא מוכנה להסתפק בפחות מאספרסו. ביום השני גילינו על גדות נהר השפרה סמוך למלון שלנו, בית קפה קסום נחבא בתוך מבנה שנקרא Alte Munze – בתרגום מגרמנית "מטבע ישן". בעלת המקום אמרה שלרוב מגיעים אליהם אחרי שמגלים אותם באינסטגרם. בית הקפה נמצא בתוך מבנה שהיה בעבר מרכז בנקאי והמבנה עצמו שימש מפעל ליצירת מטבעות כסף. כיום הוא מרחב אמנים רב תחומי. היתה שעת בוקר, אז לא ראינו ממש פעילות, לאוהבי אמנות כדאי לבדוק באתר האינטרנט.  

The Green Caffe & Plants   עמוד האינסטגרם שלהם
 

 

מדד האספרסו עלה במעט

בכל ביקור ביעד חדש אני בודקת היכן אפשר למצוא אספרסו טעים במחיר שפוי. בברלין אני כבר יודעת. בביקור הראשון לפני שש שנים, כוס אספרסו עלתה  1.5 אירו. מאז מדד האספרסו שלי עלה מעט. הכי זול שמצאתי היה בסניף אלכסנדפלאץ של איינשטיין קפה, שיש להם קפה מצוין ושם הוא עולה 1.8 אירו בלבד. אבל הסניף הזה הוא בית קפה במרכז מסחרי ומלא תיירים. בסניפים אחרים ברשת, לדוגמה זה היוקרתי באונטר דן לינדן, המחיר היה גבוה יותר, וכך גם בבתי קפה אחרים, לרוב המחיר היה סביב 2 אירו ואפילו יותר.

באחד הימים שוטטנו ברחובות קרויצברג, כשאני מנסה לגלות אם יצירות הגרפיטי שראיתי בפעמים הקודמות עוד שם. ראיתי שהאיש הצהוב עדיין מביט מלמעלה על העוברים ושבים ברחוב Oppelner, אז צילמתי אותו שוב.

אביטל הצליחה לצלם את השיכורים הקשוחים שישבו בפינת הרחוב מבלי שהם ישימו לב.

היה שם גם ציור קיר נהדר שרציתי לצלם, אבל הנערים שישבו בחבורה בחזית הקיר קלטו אותי והביעו סימני עצבנות קלה, סימנתי להם שהבנתי, צילמתי את הקיר ממול כדי שירגעו והמשכנו ללכת.

עצרנו בבית קפה שמצאנו ברחוב, ונהניתי מאספרסו נהדר במחיר 1.8 אירו ואווירה שכונתית נעימה.

Passenger Espresso, Oppelner Str. 44, 10997 Berlin

 

הפסקת תה בפרידריכסהייין

בשבת אחר הצהריים הגענו לאזור פרידריכסהיין כאשר היעד היה Raw Geland. המתחם בעבר שימש  מרכז תיקון רכבות וכיום הוא מרכז פעילות אמנים, ציורי גרפיטי, וגם חיי לילה. לאחר שיירדנו מתחנת האוטובוס הלכנו לכיוון Relvar Strassse, היה כל כך קר בחוץ, אפליקציית מזג אוויר בטלפון הראתה 4 מעלות צלזיוס, וכל מה שרציתי זה להיכנס למקום חם ולשתות תה.

Raw Geland, Revaler Str. 99, 10245 Berlin

 

גילינו את בית הקפה היפה הזה, שבו יושבים בעיקר תושבי השכונה. אחרי תה עלי נענע נהדר המשכנו לשוטט מעט באזור ולבסוף הקור הכריע אותנו וחזרנו למלון. הבטחתי לעצמי ביקור חוזר בעונה חמה יותר.

 Stilbruch Kaffee, Revalerstr. 9, 10245 Berlin

 

חוויה מתקנת במסעדה איטלקית

באחד הערבים היינו עייפות ורעבות כך שלא התאמצנו לבדוק המלצות, נכנסנו למסעדה הראשונה שמצאנו באזור המלון. אכלנו במסעדה שנקראת Verona, אני התאכזבתי מהמנות שהזמנתי שהיו ברמה של מלכודת תיירים.

למחרת כתבתי בוואטסאפ לבת של בן זוגי, המתגוררת בעיר, שאני זקוקה לחוויה מתקנת. היא שלחה אותנו למסעדה האהובה עליה. המסעדה היתה מלאה ביום ראשון בערב, זה כבר היה סימן טוב, העדפנו לשבת על הבר במקום לחכות לשולחן שיתפנה.

המנות היו מצוינות במחיר שכמובן יותר זול מהארץ. בחרנו בשתי מנות פסטה: רביולי פרימוורה וטורטליני תרד בשמנת, ומנה אחת של סלט עלים ופטריות מוקפצות. המנות היו טעימות מאוד והשירות נפלא. החשבון הסתכם בכ-25 אירו בלבד, לא כולל טיפ. אנחנו אכלנו במסעדה סמוכה לאלכנסדרפלאץ ויש סניפים נוספים בעיר.

L'Osteria Berlin Mitte,  Memhardstraße 3, 10178 Berlin

אינסטגרם
 

דב גרגרני בסמטה

אם אתם מחפשים מתנה מקורית לאוהבי בישול, זה המקום, Eat Berlin  היא חנות יפהפיה באחת מחצרות האקשה.

 

את החנות הזו גיליתי רק כעת, למרות המיקום המרכזי שלה. המוכרת הצעירה הסבירה שרק לפני כשנה החנות עברה למיקום הנוכחי. קודם הייתה באזור אחר. בחנות אפשר למצוא מעדנים ומוצרי גורמה ייחודיים, כולם תוצרת ברלין, ואביזרים כגון כלים, סינרים ועוד. ליקר קינמון זו מתנה נהדרת למי שאוהב להכין קרמבל תפוחים, עם סינר אופנתי חדש שכתוב עליו 

COOK. EAT. SLEEP. REPEAT.

חנות נוספת נפתחה בשנה עברה במרכז הקניות  East side mall בפרידירכסהיין.

 Eat Berlin, Hackesche Höfe, Hof 4 Rosenthaler Str. 40   10178 Berlin
אינסטגרם

 

מי אמר שזה הביקור האחרון?

בביקור חמישי, אני לא ממהרת לשום מקום ואין לי צורך לסמן וי. אפשר  להאט את הקצב, להחליט בכל בוקר מחדש לאן הולכים היום, וגם פעם אחת להתבלבל בכיוון הנסיעה, כמיטב המסורת.

אביטל היתה החברה המושלמת עבורי בטיול הזה, וכל מה שרצתה זה לטייל ברחובות העיר ולצלם.

אני נהניתי להיות המדריכה למספר ימים, ועל הדרך קיבלתי כמה טיפים לצילום רחוב בעזרת סמארטפון. את המצלמות "האמיתיות" שהבאנו אתנו לקחנו ביום הראשון, ואחרי שעה החלטנו שהן נשארות בתיק. למחרת הן כבר נשארו במלון. הבנתי שהסמארטפון יותר נוח לצילום ברחוב מבלי למשוך תשומת לב.

ניסיתי להראות לאביטל את אחדות הניגודים של ברלין: מאמנות הרחוב המתייפייפת של איסט סייד גלרי אל ציורי הגרפיטי הבועטים והאיזורים הפחות נחמדים בקרויצברג הקשוחה. מהשפע והפאר של קודאם שטראסה וה KDW אל שוק הפשפשים במאוור פארק.

 

בטיול הזה גם הבנתי עוד משהו, אני אוהבת לצלם אבל השיתוף המיידי באינסטגרם מפריע לי להישאר בחוויה של המקום והטיול. במקום להיות עסוקה בעריכה, תיוג וכדומה, אני רוצה להיות נוכחת ברגע ובמקום. במקום לבדוק מי עשה לייק וכמה צפו בסטורי, אני לומדת להסתפק בצילום בלבד. הבחירה הזו מאפשרת לי התבוננות עמוקה יותר בצילומים, התבוננות שמאפשרת לגלות עוד רובד בתמונה שצילמתי, גם אם היא לא מושלמת, ואני זקוקה לעוד רגע להיזכר איפה צילמתי אותה.

 

קחו את הזמן לאט, קחו את הזמן לבד

ביום האחרון הגענו לשוק הפשפשים במאוור פארק. הרגשתי שזה גם הזמן שאנחנו צריכות רגע  לבד. הצעתי לאביטל שכל אחת תסתובב בשוק לבד וקבענו זמן לשיחת טלפון. השוק הוא מקום שיש בו כל כך הרבה הזדמנויות להתבוננות וצילום.

 

היה לי זמן לגלות מחדש את דוכן השוקולד שעצרתי בו בביקור הקודם עם בן הזוג שלי, לשוחח עם המוכר בדוכן, ולהתעכב רגע בדוכני התקליטים הישנים, או לנסות לתפוס דמויות משתקפות במראה.

 

אם אתם נוסעים בקבוצה, או עם בן זוג או חברים, קחו לעצמכם גם מעט זמן לבד. בזמן הזה, הרשו לעצמכם להשתהות בכל מקום ככל שתרצו. לכו לאיבוד לבד. אתם תצלמו תמונות אחרות.

 

פרידה זמנית מעיר אהובה

בביקור הזה בכל מקום ליווה אותנו ברקע מגדל הטלוויזיה, מציץ מבין הבניינים. הוא תמיד בולט מעל כולם, מסתיר מעט את הצריח של כנסיית מרים ( Marienkirsche ), אחד המבנים הבודדים ששרדו מברלין העתיקה. גם הפעם לא עליתי לתצפית ממנו. הסתפקנו בטיפוס במעלה 275 המדרגות לתצפית מגג קתדרלת ברלין היפה.

 

בערב האחרון בדרך חזרה למלון, אביטל ביקשה להתעכב עוד קצת לבדה באזור ולצלם באור אחרון.  נפרדנו ואני צעדתי לכיוון תחנת האוטובוס. עצרתי ברחוב והתבוננתי במגדל הטלוויזיה מעט יותר מקרוב, ניצב בגאון מאחורי כנסיית מרים. באור יום קרני השמש משתקפות בצלב על החלק המעוגל בראשו. צילמתי אותו כך בביקור הראשון במצלמה "אמיתית". במהלך הביקור הזה מזג האויר היה אפור וקר, השמש התגלתה לשעות בודדות ביום הראשון ושוב נעלמה. הבטחתי לעצמי שביקור מספר 6 יהיה בעונת הקיץ. כי ברור שעוד אשוב לעיר הזו.

אם מתחשק לכם לראות עוד מהצילומים של יפעת ולעקוב אחריה, זה האינסטגרם שלה.

הטיול הזה עם יפעתי היה עבורי חוויה יוצאת דופן. גם לצאת לחו"ל לראשונה מאז שהפכתי לאמא בלי שחר וגם להסתובב בעיר גדולה לבד עם המצלמה והמחשבות שלי...

אני בינתיים מעכלת את כל זה וברגע שהדברים יתיישבו וירגעו אצלי, אשב גם אני לכתוב פוסט על ברלין שלי.

עד אז, אתם מוזמנים לכתוב ליפעת ולי כאן בתגובות, נשמח לשמוע את דעתכם :-)

 

 

Please reload

לא רוצים לפספס את הפוסט הבא? הרשמו פה
רוצים ללמוד צילום?
קורס או שיעור פרטי?

דרך העדשה

סדנת צילום לארגונים ולגופים פרטיים

להתבונן, לחקור, לכוון ולהקליק!

השראה ופיתוח מודעות, מימוש עצמי דרך עדשת המצלמה

פוסטים אחרונים

January 9, 2018

Please reload

ארכיון הבלוג