איך לבחור תמונות

אחת המשימות הכי קשות העומדות בפנינו הצלמים/ות, היא לבחור את התמונות הטובות שלנו מתוך סדרת תמונות שצילמנו באותו המקום.

התלמידים שלי חוזרים ומבקשים ממני, ללמד אותם איך לבחור את התמונה הטובה ביותר מתוך סדרת תמונות שצילמו באותה הסיטואציה, ואיך לבנות סדרה, שתכיל את התמונות הטובות ביותר ותעביר את המסר בצורה הטובה והחזקה ביותר.

בכל פעם שאנחנו בשיעור משוב על צילומים שנלקחו בסיור, נוצר מצב בו התמונה שנבחרה, אינה הטובה ביותר שיכלו לבחור מבין כל אלה שצילמו.

אז איך לעזאזל עושים את זה?

מאז העידן הדיגיטלי, רובנו נוהגים לצלם יותר. כשצילמנו בסרטי צילום, נהגנו יותר באיפוק, שהרי כל תמונה עלתה לנו כסף, ארני מתגעגעת לתקופה הזו.

הלוואי ויכולתי לכוון את התלמידים שלי כך, שידמיינו שיש להם רק 36 תמונות בסרט הצילום, וכל תמונה עולה כסף, כך כל אחד מהם היה חושב הרבה יותר לפני כל תמונה.

זו הדרך להקל עלינו את הבחירה לאחר מכן. ככל שנצלם פחות ונתכנן יותר לפני הצילום, כך פעולת העריכה תיקח פחות זמן והתמונה הטובה ביותר תבלוט לנו מיידית מתוך כל מה שצילמנו.

איך אומרים?, "מרבה נכסים, מרבה דאגה..."

גם אני מצלמת יותר מתמונה אחת בכל סיטואציה בה אני נתקלת ועושה לי חשק לחטוף אותה למצלמה שלי. אבל אני משתדלת לצלם רק את התמונות בהן אני מביעה משהו, ובסופו של יום, כשאני יושבת לראות את מה שצילמתי על המחשב, אני בוחרת את התמונה שלי לפי המסר אותו אני רוצה להעביר.

במקרה הזה, בחרתי בתמונה השלישית, כי רציתי שהתחושה שתעבור מהתמונה היא נטישה ומבין השתיים שמשדרות את זה השניה והשלישית, בזאת שבחרתי, יש מרווח יותר נכון בין הדמות לסירה.

החוכמה היא לצלם רק את מה שאנחנו רוצים ולא לירות ללא הכרה בתקווה שמשהו מכל מה שצילמנו יצא טוב מספיק.

ככל שנדייק יותר בכיוון המצלמה לפני הלחיצה, כך הבחירה לאחר מכן תהיה יותר קלה וחד משמעית.

במקרה של התמונות שצילמתי בקיסריה לכיוון ארובות חדרה, הבחירה יותר קשה, צילמתי שלוש תמונות חזקות שמעבירות את אותו המסר, אם היה עלי לבחור תמונה אחת, מודה שלא היה לי קל, אבל לאחר חשיבה עמוקה והתבוננות חוזרת, הייתי בוחרת בתמונה מספר 3, תמונה שמכווצת לי את הבטן כשאני מביטה בה ולכן היא הכי חזקה בעיני.

לצלם הכי קשה לבחור תמונה אחת מבין כמה טובות, שהרי כל התמונות שלו והוא אוהבת כל אחת מהן, זאת הסיבה שכשצלם/ת מציגים תערוכה, לא הם שבוחרים את התמונות שיוצגו, אלא האוצר/ת.

כשצילמתי בעכו, הבחנתי בשני הנערים על החומה, הדבר הראשון שחשבתי עליו, הוא כמה הם קטנים אל מול גודל החומה וזאת היתה הסיבה שלי לצילום.

בהמשך הדרך, בירידה אל תוך הסמטאות, גיליתי שיש זווית נוספת לצלם אותם ולתת נקודת מבט וצבעוניות אחרות. למרות כל הצבע שנוסף, אני אישית מעדיפה את התמונה הראשונה שצולמה, אוהבת שהצבעים נשארים רגועים יותר וכוח הטבע עולה על המלאכותי.

לא פעם, עניין הבחירה מאוד אינדיבידואלי, ברור לי שיש כאלה שיעדיפו את אחת התמונות האחרות וזה היופי בהתבוננות. כל אחד מתחבר למשהו אחר. מה שחשוב הוא, שהבחירה של התמונה תעביר את המסר אליו התכוונתם.

בצילום הזה שצולם בשוק הבשר בשכונת התקווה, הבחירה נעשתה עפ"י ההכוונה אל הדמות העיקרית בסיפור. זוהי תמונה מספר 1 בה הדמות שבחרתי, נמצאת עם הפנים אלינו. הצילום השני, מדגיש יותר את שתי הדמויות איתן הוא משוחח. בנוסף לזה מאוד אהבתי את ההקשבה שלהם אליו בזמן שהוא מספר סיפור...

גם במקרה הזה, בו תפסתי סצינה של ילדים משחקים על שפת הים, בצילום מלמעלה מטיילת יפו, הבחירה לא היתה לי קלה. אני אוהבת את שלושת התמונות באותה המידה ואם הייתי נשארת שם עוד כמה דקות, סביר להניח שהייתי מצלמת לפחות עוד תמונה אחת או שתיים.

אז כשאני בוחרת תמונה אחת, אני בוחרת אותה כדי להגיד משהו.

אם אני רוצה לדבר על הסכנה שבים ועוצמתו אל מול הילדים, אבחר בתמונה מספר 1.

אם אני רוצה להעביר אווירה של ילדים משחקים, אבחר בתמונה 2 בה נמצא גם הכלב שמוסיף לאווירת הכיף והחופש.

אם אני רוצה להתעסק יותר בצורניות של הפריים, אבחר בתמונה 3, בה נוצר משולש בין הדמויות ומתווסף אל הצורניות של הצל שמטילה החומה עליה אני עומדת.

אז אין אמת אחת כשעלינו לבחור תמונה, כל שעלינו לבדוק הוא מה המסר והאווירה שהתמונה משדרת, והאם כל זה עומד בקנה אחד עם מה שאנחנו רוצים להגיד.

ישנם מצבים בהם הבחירה יותר פשוטה לי, אני מאוד קפדנית בפריימים שלי וכל פריים נבחר חייב לעבור את מבחן הקומפוזיציה. במקרה הזה, בחרתי בתמונה מספר 3, למרות שאהבתי את הדמויות גם בשתי התמונות האחרות, לא אהבתי את המיקום שלהן בתוך הפריים, שיווי משקל הוא אלף בי'ת בצילום, וכשהצילום לא עומד בחוקי הקומפוזיציה וחלוקת הפריים, הרבה יותר קל לי לפסול אותו ולבחור את המוצלח יותר.

אחת הבחירות העומדות בפנינו לפני כל צילום, היא האם הפריים יהיה אופקי או אנכי.

לרוב הבחירה לא מסובכת, פריים אנכי יוצר תחושת צפיפות כי הוא צר ומושך למעלה. אם יש נושא שמחייב את העין להימשך למעלה, כמו עץ או דמות בתקריב, כמובן שפריים אנכי יהיה הבחירה הנכונה. כשאנחנו רוצים לשדר תחושת מרחב, כדאי מאוד שהפריים יהיה אופקי וכמובן שנתייחס לחלוקת חתך הזהב בבניית הקומפוזיציה.

בצילום רחוב, יש את עניין "הרגע המכריע" אותו הרגע שמתרחש וגורם לתמונה להעביר את המסר באופן חד יותר או כשהדמות שנכנסת לפריים בזמן, היא זו שיוצרת את הסיפור.

כדי להגיע לרגע הזה, אנחנו עומדים מול התפאורה שבחרנו ולוחצים בכל פעם שדמות מעניינת נכנסת לפריים. לאחר מכן בבית, כל שעלינו לעשות הוא לבחור את הדמות שמייצרת הכי הרבה עניין בתמונה ומעבירה את הסיפור שלנו.

אז לפני שאתם לוחצים, נסו לדייק את עצמכם עד כמה שאפשר, חשבו כמה תקלו על עצמכם בתהליך הבחירה בבית.

הקפידו על מבנה קומפוזיציה, חיתוכים ושיווי משקל בתמונות שלכם, ואל תצלמו יותר מידי באותו המקום, עוד רגע של מחשבה, יביא לכם תוצאה מדוייקת ותמונה מנצחת.