G-SRK23G8B5N G-SRK23G8B5N
 

התבוננות פנימית- דרך העדשה

כמה פעמים שמעתם את הביטוי, התבוננות פנימית?

כן, לאחרונה כולם יותר מודעים, כולם מנסים להגיע לליבה שלהם, להבין מה הכוח שמניע אותם, מה עושה להם טוב ומה פחות.

משחר האמנות ציירים עסקו בדיוקן עצמי. חקרו את עצמם, המראה שלהם, התכונות שלהם ומצבם הנפשי...

ציור הדיוקן העצמי שימש ככלי לחקירה ויצירת העצמי הנוכח והמשתנה. כיום בעידן הסמארטפון, כשכולם אוחזים במראה קטנה וניידת, הרבה א-נשים נוהגים לצלם את עצמם לעיתים על בסיס יומיומי. דמותנו מעסיקה אותנו מהיום בו אנו מגלים את המראה כילדים/תינוקות.

אך למעשה דמותנו או לייתר דיוק "דיוקן" של אדם מורכב מהאופן שבו הוא רואה את עצמו, מהאופן שבו אחרים רואים אותו ומהאופן שבו היה רוצה להיראות או להיתפש.

אחרי יותר מ-20 שנים בהם אני מתבוננת על העולם דרך המצלמה, מצלמת א-נשים מוכרים וזרים,

אני מבינה את הכוח שיש בה.

עד כמה היא משקפת אותנו ומביעה את הלך רוחנו, מחשבותנו, והרהורי ליבנו.

בהתייחס לעובדה שאנו לא מודעים לחלק נכבד ממה שמניע אותנו, הרי זהו התת מודע שתופס 90% ממי שאנחנו, ברור לכולנו שהוא יבוא לידי ביטוי גם בשפה הצילומית.

לפני שנים רבות הוקרן סרט בשם "עישון" ע"פ תסריטו הראשון של אחד מגדולי הסופרים האמריקאים- פול אוסטר.

הייתה שם חנות טבק קטנה בפינת רחובות בברוקלין שבניו יורק, בעל החנות (המגולם ע"י הארווי קייטל המופלא) , נהג לצלם את פינת הרחובות הזו בכל יום בארבע אחה"צ מאותה נקודה בדיוק.

הוא עמד בכל פעם בדיוק באותו המקום וצילם באותה הזווית עם אותה העדשה וכל תמונה נראתה אחרת לגמרי והעבירה תחושות אחרות לגמרי. כשראיתי את הסרט הזה לראשונה, הבנתי עד כמה תת המודע שלנו נוכח בכל צילום וכיצד הוא משפיע על התוצאה.

כל החלטה שאנו לוקחים לפני הלחיצה, מבטאת למעשה את הלך רוחנו באותם הרגעים, אף על פי שאיננו מודעים לכך, תת המודע תמיד מוצא דרך להביע את עצמו, גם כשאנחנו בטוחים שאנחנו אלה שלוקחים את המושכות ביד עכשיו. ממזר לא קטן ה"תת מודע" הזה...

סדנת "דרך העדשה"- השראה ופיתוח מודעות, מימוש עצמי באמצעות המצלמה.

בסדנת "דרך העדשה" שאני מעבירה (מזה 7 שנים), תת המודע משחק תפקיד חשוב, אך גם כוחה של המצלמה לשמש לנו ולאחרים כלי מכונן לשיקוף, משתלב בחוויה והמשתתפים מקבלים השראה ומפתחים מודעות תוך כדי חגיגה של שיתוף פעולה וגמישות מחשבתית.

ברגעים של ביחד אני מאפשרת למשתתפים לגעת בעולם הצילום ולהגיע לתקשורת והבעה באמצעות המצלמה.

תוך כדי עבודה בזוגות אנו מתבוננים/ות על עצמנו ועל אחרים/ות בחיינו באור חדש, מה שמשפר את ההערכה העצמית, מאפשר הבעה רגשית ותקשורת מקרבת עם עצמנו ועם הסביבה.

דרך העדשה אנו מתבוננים, חוקרים ומגלים השתקפויות של חלקים שונים בתוכנו, שלא לכולם אנחנו מודעים/ות. כך אנחנו מעמיקים את ההיכרות עם עצמנו ובוחרים מה אנו רוצים/ות להקרין לעולם וכיצד אנו רוצים/ות להשתקף מחדש מבעד לעדשה?

לומדים לבחור את התמונות המדוייקות לנו מתוך אחריות, מפתחים יכולת הקשבה ורגישות לעצמנו ולאדם שעומד מולנו ומגלים איך אנחנו נתפשים/ות בעיני עצמנו ובעיני אחרים/ות.

בנוסף, אנו מכירים ומתבוננים בסדנה גם בא/נשים אחרים/ות. דרך עבודה בזוגות אנו מגלים גילויים חדשים, מוציאים לאור את החוזקות שלנו ומצמצמים את הפערים שבין מציאות לחזון.

ומה קורה אחרי הצילומים

בסוף תהליך הצילום, התהליך והחוויה מוצפים בהקרנת הצילומים. אז אנו מתבוננים יחד בתוצרים של התפתחות וצמיחה. כשהתמונות מוקרנות ומתחיל שיח קבוצתי אנו רואים כיצד תהליך הצילום שלף מתוכנו איכויות חדשות כמו: תעוזה, ספונטניות, גמישות מחשבתית, צחוק ושמחה וחיזוק תחושת המסוגלות.

בכל פעם אני מתרגשת מחדש ולעיתים אף מופתעת, איך למרות היכרות שישנה בין המשתתפים, לעיתים אף כאלה שעובדים יחד 18 שנים.... עדיין מגלים אחד/ת על השני/ה דברים שלא ידעו קודם.

דברים שקרו בעקבות הסדנה

כבר מספר פעמים פנו אלי בסוף הסדנה ואמרו לי שלולא הסדנה שלי, לא היו יודעים את העובדות האלה על בן/ת זוגם/ן למשימה ואיך עכשיו הם מביטים בו/ה באור חדש.

ממשובים שקיבלתי במהלך השנים האחרונות, לא פעם נכתב לי כי ביום שאחרי הסדנה דברים השתנו.

כל האנרגייה וההתייחסות אחד לשני/ה היתה הרבה יותר רכה וסבלנית בעקבות האינטימיות שחווו בסדנה.

החלפת תפקידי העובדים בארגון למיצוי מקסימלי של היכולות שלהם

לאחר אחת הסדנאות מנהל האגף לקח את המשתתפים אחת אחד לשיחה אישית והחליף להם את התפקיד בארגון. במהלך הסדנה, בעקבות דברים שצפו על פני השטח, הבין שהעובדים שלו לא ממצים את היכולות שלהם בתפקידים הנוכחים וששינוי יעשה רק טוב גם להם וגם לארגון. ידיעה זו ריגשה אותי ממש. להבין כמה כוח יש למצלמה ולהנחייה שלי להוציא את המיטב מהמשתתפים ולהביאם לשיח פתוח בינהם המביא לשינויים חיוביים במבנה הארגון וביחסים הבינאישיים.

בכל סדנה ישנם סיפורים מרגשים, באחד המקרים מישהי שתמיד צועדת בעקבים גבוהים מאוד, הצטלמה בצילום ה"חזון" שלה עם מוקסינים שטוחים לגמרי וסיפרה שהיתה שמחה מאוד להיפרד מהעקבים ועדיין לדעת שמרגישים בנוכחותה בכניסתה לחדר....