איך לצלם ברחוב ולהישאר בחיים

October 20, 2016

 

הכי הגיוני שאת הפוסט הזה הייתי כותבת ראשון, ולו רק בגלל שצילומי רחוב הם האהובים עלי ביותר.

אין כמו להסתובב ברחוב ולהתבונן על הכל מנקודת מבט של צלם ולא רק כעובר אורח...

 

כשאני מסתובבת ברחוב (גם כשהמצלמה לא עלי) אני רואה את הכל בפריימים. קולטת שלטים ומלל, חלונות ראווה , השתקפויות, מפגשים מרתקים בין אנשים, שילוב של סימני דרך עם אופניים מושלכים בצד ועוד ועוד ועוד.

קשה לי מאוד להתבונן בכל מה שקורה סביבי ולא לרצות לקחת כמה פריימים הביתה.

תמיד מצפה לרגע המכריע ויודעת שיגיע, אם רק אהיה סבלנית או שפשוט אזמין אותו במחשבות...

 

זוכרת כמה היה לי קשה כשרק התחלתי לצלם ברחוב עוד בהיותי סטודנטית. הייתי מתביישת להרים את המצלמה, שלא לדבר על להעז ללחוץ ולצלם...

יודעת עד כמה זה קשה בהתחלה, חווה את זה בכל פעם מחדש עם הסטודנטים שלי.

אבל זה אפשרי וכדאי מאוד ויש כמה דרכים שיעזרו לכם לעשות את זה פחות מאיים ומרתיע.

 

 

אתיקה

 

 

אני לא עומדת להיכנס לניתוח ארוך בשאלה אם צילומי רחוב הם אתיים.... יש לויכוח הזה שני צדדים ולכל צד יש את הטיעונים ההגיוניים שלו. אני מבינה גם את האנשים שמתנגדים לצילום במקום ציבורי, יש

אפילו מדינות מסויימות שלא מאפשרות צילום במרחבים ציבוריים מסויימים.

אבל, כאחת שצילום רחוב הוא בעורקיה, רק אומר לכם, השתמשו באתיקה האישית שלכם כשאתם מצלמים ברחוב. אם יש אדם שמרגיש לכם לא בנוח לצלם אותו, אל. יש צלמים שנמנעים מלצלם הומלסים ויש כאלה שיצלמו אותם בכל מחיר, לכל אחד אתיקה משלו.

אני דוגלת באנושיות! אם ארגיש צורך לצלם הומלס כדי להנגיש לציבור הרחב את מצב ההומלסים בחברה, אגש אליו ואתכופף בראש ובראשונה, אף אחד לא אוהב שמדברים אליו מלמעלה.... אתן לו כוס מיץ או סיגריה בימים בהם עוד נהגתי לעשן... ואבקש את שיתוף הפעולה שלו. אם אקבל סירוב אמשיך הלאה לדרכי. לעולם לא אקח בכוח או בניגוד לרצונו של המצולם.

אני גם נגד שיטת הלכידה מרחוק... לעמוד 300 מטרים מהאיש ולצלם אותו בסתר עם עדשת טלה, זה ממש לא ה"אני מאמין שלי".

אם תחשבו רגע על תמונות שראיתם בעבר, ותשימו אצבע על אלה שהכי נגעו בכם, ברור שיהיו אלה התמונות בהן ישנם אנשים מתרבויות שונות. תמונות שנכנסות ונטמעות בזיכרון שלנו לרוב מכילות בתוכן גורם אנושי. תמונות כאלה מלמדות אותנו על עצמנו ועל האחר ויש להן מקום בתרבות, בהווה  ובהיסטוריה שלנו.

אם תחשבו על צילום רחוב והחשיבות שלו ברוח הזאת, כבר יהיה לכם קל יותר לגשת לאנשים ולצלמם.

 

תנו לאנשים להיכנס לפריים שלכם

אין ספק שמאוד קשה להיכנס למרחב האישי של מישהו זר ברחוב ולצלם אותו. כדי להגיע למצב בו אתם מסוגלים להתנהל ברחוב עם מצלמה באופן חופשי, עליכם להתחיל בצעדים קטנים.

עמדו בנקודה מסויימת בה אתם מזהים רקע מעניין ותנו לאנשים להיכנס לתוך התמונה שלכם, אנשים עוברים ושבים כל הזמן, תמצאו שחלקם ייעצרו ויחכו שתצלמו כדי לא להפריע, סמנו להם עם ידכם שהם יכולים לעבור.... תמיד עוזר להגיד שאתם רק לומדים לצלם ועסוקים בלמדוד את האור.... ככה האנשים ממשיכים לעבור מול המצלמה שלכם ואתם יכולים ללחוץ ברגע המכריע.

בכלל אם אתם עומדים מצד אחד של הרחוב ומצלמים לעברו השני, אף אחד לא יגיב אליכם בכלל ותוכלו להתפנות לכיוון המצלמה, מדידת האור ובניית הקומפוזיציה בשקט.

אתן לכם רמז קטן, הדברים המעניינים ביותר מתרחשים בתחנות אוטובוס ובסמוך להן.

 

חייכו והיראו בטוחים בעצמכם

אנשים קולטים אנרגיות אחד של השני, אם תתהלכו עם המצלמה ותשדרו שאתם עושים משהו לא בסדר... אנשים יגיבו אליכם בשלילה.

אתם צריכים ללכת עם המצלמה עליכם בהפגנתיות, לא לנסות להסתיר אותה, להיות מחוייכים ובטוחים, ולהרגיש בנוח, דבר שיגרום לסביבה שלכם להגיב אליכם באופן חיובי ולהתעלם מכם.

 

נטרלו את האנרגיות השליליות וגייסו התלהבות

כשאתם עומדים ומצלמים לכיוון מסויים ויש לפניכם דמות שאתם רוצים להכניס לתמונה באופן אותנטי, צלמו ואח"כ גשו אל האדם המצולם, ספרו לו מה אתם עושים, מצלמים לאיזה פרויקט או למשימה שקיבלתם כסטודנטים והחמיאו לו שנבחר כמעניין ביותר בעינכם להיכנס לתמונה.

אם תאמרו זאת בהתלהבות קרוב לוודאי שיקבל זאת כמחמאה. והיה וביקשו מכם למחוק את התמונה (גם זה קורה לפעמים), הראו לו שמחקתם והמשיכו לדמות הבאה, אל תתנו לסירוב של מישהו להוריד לכם את האנרגיות ולהשפיע על המשך הצילום שלכם.

אפשר גם ללחוץ להם את היד ולבקש כתובת מייל כדי לשלוח להם את הצילום, אנשים מאוד אוהבים כשמשתפים אותם בעשייה ולא מסתירים מהם ולוקחים בהחבא.

 

קחו איתכם כרטיסי ביקור

גם אם אתם לא צלמים מקצועיים, יעזור לכם מאוד לתת כרטיס ביקור שלכם לאנשים שעוצרים אתכם ושואלים שאלות. תוכלו למסור להם כרטיס עם האימייל שלכם והאתר או דף הפייסבוק בו אתם מציגים את התמונות שלכם, תאמרו להם שאם יכתבו לכם מייל תוכלו לשלוח להם את התמונות. זה תמיד נותן לאנשים הרגשה מקצועית ובטוחה יותר ופותח דלתות.

 

צלמו דיוקנאות רחוב

דיוקנאות רחוב שונים מצילום רחוב בו אתם מצלמים ללא שיתוף פעולה, זו דרך נהדרת להתגבר על הפחד מלפנות לאנשים זרים ברחוב.

לאחר שתפנו לאדם או שניים ותבקשו לצלם דיוקן שלהם, תרגישו איך הפחד הולך ומתמוסס ואיך פתאום אתם מרגישים הרבה יותר בנוח לצלם. עשו לעצמכם הרגל לפתוח ככה כל סשן של צילום רחוב, הרגשתכם תשתפר ותהיו הרבה יותר נינוחים בצילומי הרחוב שלכם, מה שיבוא מיד לידי ביטוי באופי התמונות.

 

לכו לאותם המקומות שוב ושוב

לחזור לצלם באותם המקומות חשוב מהרבה סיבות, בעיקר כי ברגע שתרגישו נוח עם הסביבה בה אתם מצלמים יהיה לכם הרבה יותר נוח לצלם את האנשים שם. הדמויות הקבועות במקום כבר יכירו אתכם ובסופו של דבר יתעלמו מנוכחותכם ותוכלו לצלם בחופשיות.

מעבר לזה כשאנחנו מכירים היטב את הלוקיישן, אנחנו יודעים איפה יוכלו להתרחש הדברים המעניינים, כיצד כל פינה נראית בשעה מסויימת מבחינת תנועה ואור ועוד.

 

מצאו זוויות מעניינות ופחות שגרתיות לצילומים שלכם

כמעט בכל הרחובות בארץ ישנם חצרות אחוריים וחלונות ראווה פינתיים.

אלו יכולים ממש לעזור לכם לרכוש נסיון מבלי לבוא במגע ושיחה קרובה עם אנשים.

נסו לצלם מתוך החצר הפנימית לעבר הרחוב, חכו שמישהו יעבור בדיוק במרווח, או התקרבו מאוד לחלון הראווה הפינתי והתבוננו דרכו, כך תוכלו לשלב גם את מה שקורה בחלון עצמו עם או בלי השתקפות וגם את מה שקורה ברחוב.

 

התבוננו בעבודות של צלמי רחוב אחרים

חפשו השראה בעבודות של צלמי רחוב מקצועיים וחובבים. למדו איך עושים את זה נכון וקחו מהם רעיונות. זכרו שגם הם היו פעם מתחילים ועשו המון טעויות ובכל זאת הגיעו לאן שהגיעו, משמע כל אחד יכול.

 

זהו, עכשיו כשאתם מצויידים כהלכה, למה אתם עדיין פה?

צאו לרחובות וצלמו, אולי ברגע זה ממש מתרחש ה-רגע המכריע ואתם לא שם :-)

 

Please reload

לא רוצים לפספס את הפוסט הבא? הרשמו פה
רוצים ללמוד צילום?
קורס או שיעור פרטי?

דרך העדשה

סדנת צילום לארגונים ולגופים פרטיים

להתבונן, לחקור, לכוון ולהקליק!

השראה ופיתוח מודעות, מימוש עצמי דרך עדשת המצלמה

פוסטים אחרונים
Please reload

ארכיון הבלוג