לילה בנמל תל אביב

אחד המקומות הכי כיפים לצילום ובכלל הוא נמל תל אביב. קודם כל אני חולת ים, ככה שכל דבר שקשור, קרוב או הים עצמו, עבורי הוא חגיגה לנפש, ומעבר לזה המקום הזה מאוד מאפשר למי שמגיע עם מצלמה.

הסיור השלישי בקורס מתחילים הוא סיור שקיעה וערב בנמל ת"א, זאת כדי ללמד את הסטודנטים איך לצלם באור אחרון שנקרא בפי הצלמים שבנינו- אור הקסם, ואכן יש בו קסם שבא לידי ביטוי בתמונות הכתומות שהוא מייצר ובטקסטורות שהוא מדגיש.

להנחות אותם כיצד לייצר צללית מלאה וחדה על רקע השמיים וכשהשמש שוקעת, להיכנס להסברים על צילום לילה וכל מה שנובע ממנו.

אני תמיד בוחרת לחנות את הרכב בחניון של רידינג וללכת ברגל עד לנקודת המפגש שלנו בקפה ארומה, כדי לנשום את הים, הרוח והסביבה הכל כך ציורית שהנמל מביא איתו.

באחת הפעמים שעברתי ליד מזרקות המים שבנמל (בצד היותר צפוני) החלטתי לצלם את המים מבעד לענפי העץ שעמד לידי וחיכיתי שיקרה משהו שיגרום לי ללחוץ, הרגע הזה תמיד מגיע כשמזמינים אותו מהבפנוכו של הבטן...

בדרך לאורך הטיילת יש עוד המון אטרקציות לצילום ואם מצאתי חניה מהר יחסית אני מתעכבת לצלם כל מה שעולה בחכתי....

באחת הפעמים, למרות שהיה קר ממש ורוח מטורפת נשבה, נעצרתי לצלם ילדה שעמדה קרוב למעקה כשההורים שלה הרבה מאחור, לרגע היא נראתה לי אבודה במזג אוויר קודר מביטה לעבר ים בלתי מושג.... הייתי חייבת, תמונה שהפכה להיות כרטיס הביקור שלי ברבות הימים.

הדבר הראשון שאנחנו מצלמים במפגש הזה בנמל הוא צלליות על רקע השקיעה. כדי לעשות זאת ולהשיג תוצאות מרהיבות בהן הצללית שחורה וחדה לגמרי והשמיים מקבלים צבע עז, צריך לשנות את אופי הצבעוניות במצלמה ל-VIVID ולחשוף בחשיפת חסר כדי שהשמיים לא יצאו בהירים מידי.

חשוב מאוד לצלם מזווית נמוכה כשהמצלמה מכוונת לשמיים כדי שכל הדמות תהיה מונחת על הרקע (השמיים) המואר וכן לכוון את הפוקוס אל הדמות עצמה כדי שהצללית תהיה מוגדרת.

בכל פעם שאני בנמל עם קבוצה יש שקיעה אחרת וגם ההתרחשות משתנה לחלוטין.

התמונות הכי מוצלחות יוצאות כשמזג האוויר נעים ומלא ילדים מתרוצצים על כל סוגי הגלגלים האפשריים, מאופניים לקורקינט, בימבות, גלגיליות ומה לא וכשזה קורה, לנו יש חגיגה של צילום.

באחת הפעמים הצלחתי לתפוס הורים וילדים יחד והתוצאה הייתה ממש מרגשת, ניתן לחוות מה זו הורות, בשתי התמונות למרות שהדמויות בהן מופיעות כצלליות.

צילום הוא שפה כל כך עשירה, בכל פעם אני מתרגשת מחדש ממה שניתן להביע בתמונה אחת.

רגע לפני שהשמש נעלמת לה לגמרי אנחנו מתקרבים אל המזח כמה שאפשר ומלקטים סיפורים קטנים שמתרחשים עליו.

באור האחרון הזה הכל מקבל אווירה קסומה ואפשר ממש לשמוע את רחש הגלים בתמונות.

על המזח תמיד יש גם מים שנלכדו מהצלפות הגלים, מה שיוצר השתקפות ומוסיף עוד נופך לתמונה.

לאחר שקיעת השמש יש איזו רבע שעה בה השמיים עדיין בצבע כחול עמוק והפנסים מסביב כבר דולקים. זהו רגע בו השילוב בין האור הקיים לאורות המלאכותיים יוצר אווירה מופלאה, לי זה תמיד מרגיש כמו סצנה קולנועית....

וכשהקרוסלה מסתובבת לה, אני בכלל מרגישה בוונדרלנד....

אגלה לכם סוד, אפשר לצלם שמיים כחולים כאלה גם כשחושך מוחלט כבר בחוץ. כדי להגיע למצב כזה צריך להניח את המצלמה על חצובה ולחשוף לאורך זמן ממושך, לפחות 20 שניות או יותר.

השמיים שנראים לנו שחורים כי אין אור, יוצאים כחולים שוב בשל החשיפה הארוכה, כל זמן שהתריס של המצלמה פתוח, היא אוספת את האור ובסופו של דבר השמיים חוזרים להיות כחולים.

אם תצלמו בצמצם סגור תקבלו את הקרניים היפות האלה שיוצאות ממקורות האור.

ואז מתחילות התלונות.... חצובה זה לא כזה כיף..., זה עוצר להם את השוונג....

אין ספק שחצובה מאטה את קצב הצילום ומרגיזה בעיקר כשהרצפה עקומה וצריך להתחיל ליישר אותה בחושך ולזכור לסגור כל בורג שפתחנו, אבל כשיוצאת לנו התמונה הראשונה של המים מעבר למעקה, כולם נרגעים ומבינים, שזה שווה את המאמץ.

אני מנצלת את האהדה הרגעית של התלמידים שלי לחצובות ומיד מושכת אותם לכיוון המעקה, כדי ללמד אותם איך יוכלו להכפיל את הדמות שלהם ולהשתטות קצת בחשיפות ארוכות.

כדי לעשות את זה אנחנו חייבים שהרקע יהיה שחור לגמרי ושהדמות תקבל אור מקדימה.

בוחרים משך חשיפה ארוך (בין 10-30 שניות) ומחלקים את זמן העמידה שלנו לשניים או שלוש. ככל שנזוז מהר יותר מנקודה לנקודה ונעמוד יציב יותר בכל מקום, התמונה תצא ברורה יותר.

לצורך הדוגמה בחרתי תמונה שצילמה תלמידה שלי עפרה, מי שהייתה בעברה אלופת הארץ בסיף והחליטה להילחם נגד עצמה :-)

אני חושבת שזה הרגע הכי מרגש בסיור הלילה שלנו, מפה קשה לי מאוד לסחוב את החבר'ה הלאה.

יש התלהבות מהטכניקה ותמיד הם רוצים לצלם עוד ועוד פוזיציות.

חייבת לציין שיש לי תלמידים מאוד יצירתיים, ובכל פעם הם מפתיעים אותי ברעיונות שלהם מחדש.

היה לי תלמיד שהציע לעצמו נישואין, אחד שהצית לעצמו סיגריה, אחד שרק צילם את הידיים שלו בוקעות מהמעקה כאילו הוא זועק לעזרה מתוך הים ועוד ועוד כאלה ואחרים.

אני גוררת אותם משם ממש בכוח לעבר הגשר שסמוך לרידינג.

חייבת לסיים שם את הסיור המוצלח הזה כדי לראות שוב את ההתרגשות בעיניהם של החבר'ה כשהם מצלמים את הצבעוניות המשתקפת במים.

אז עכשיו כשעוד לא נורא חם ועדיין מנשבת לה רוח קלילה ונעימה לפנות ערב, קחו את הילדים ואת עצמכם לנמל תל אביב, תנו לילדים להשתולל עם הבימבות וצלמו את החוויה.

חלק מהתגובות שנרשמו פה, לפני ש-WIX עשה קצת שידרוגים והכל נמחק....

אם אתם רוצים גם להגיב, גללו למטה, תמיד יש מקום לתגובות חדשות :-)