בת המצווה גאיה והמסוק של גלעד שליט
אחד הדברים שאני הכי אוהבת לצלם זה אלבום בת מצווה. אבל אני לא מתחברת לשיטה של הכנסת כלת בת המצווה לסטודיו וצילומים בכל מיני פוזות ובגדים ואיפור שלא ממש מתיישבים בעיני עם הגיל...
אני לוקחת את המצולמות שלי לחיק הטבע, שם הכי חופשי, הכי טבעי, הכי חווייתי ומלבד הצילום, מתרחש בונדינג בין הבת לאימה שלא מתקיים ביום יום.
לפני יום הצילומים אני נפגשת עם הבת והאם ואנחנו משוחחות על הדברים שהילדה אוהבת לעשות ומי היא בעצם לדעתה. מה התחביבים שלה, איך היא רואה את עצמה ומה היא מצפה מיום הצילומים.
אני אוהבת להכיר את המצולמים שלי לפני שאני מכוונת עליהם מצלמה, משהו שחלק מהמצולמים מרגישים מאוימים ממנו... ובצדק.
כך שביום הצילום אנחנו כבר לא זרות והרבה יותר קל להתחיל את היום החווייתי הזה ולעשות שטויות ביחד.
ביום הצילום כלת בת המצווה מגיעה עם שלל בגדים שהיא אוהבת, כל מיני אביזרים שקשורים לתחביבים שלה ומלא מצברוח טוב ואנרגיות יצירה.
אנחנו יוצאות לחיק הטבע ומתחילות לרקום את האלבום ביחד. אני מקשיבה לכל מה שהיא רוצה וכמובן משלבת רגישות לכל ה"בעיות" שהיא חושבת שיש לה... הרי אין בת מצווה שחושבת שהיא מושלמת וברגע שמצלמה נכנסת לסיפור, כל הבעיות צפות...
אבל כשאנחנו בחוץ, שמש, פרפרים ורוח קלילה ואני יודעת להצחיק אותן כהוגן, הכל נעלם ונשאר רק הכיף וההתרגשות.
אני לא חושבת שילדה בת 12 צריכה להתאפר יותר מידי אם בכלל או להתנהג מעבר לגילה. כל היופי זה להביא אותה בדיוק כפי שהיא ולדעת לצלם בחן את כל "מי" שהיא. ילדה/אישה, שובבה, רצינית, ספורטאית, שטותניקית, ומה לא.
עם גאיה זאת הייתה חוויה יוצאת מן הכלל. הילדה היא שלל דמויות ומלאת תחביבים ועשייה.
היא ואימה הגיעו עם מלא אאוט-פיטים ואני חגגתי.
התחלנו בלבוש רגיל, כמובן זה שהיא בחרה ואוהבת והוספנו כובע או סרט על המצח שיהיה מעניין.
אחרי שצילמתי כל מיני ווריאציות, גאיה החליפה למדי הצופים שלה ומה שהכי התחבר לי לתלבושת הזו (בתור בוגרת תנועת הצופים), זה הרבה ירוק וחום ועצים.
נזכרתי כמה אהבתי את מחנות הקיץ שלנו ביער עוספיה, כמה נהניתי לכפות סנדות ולבנות את המחנה, הרגשתי כל יכולה.
אחרי שטיפסנו יחד על עצים ואני חזרתי לכמה רגעים להיות הילדה הבנצ'יקית שהייתי בצעירותי,
לקחתי את גאיה ואימה לתוך מבנה נטוש (אתם כבר יודעים שיש לי חולשה צילומית ל-מקומות נטושים).
ניצלתי את השובבות שנכנסה בנו וצילמתי את גאיה עם הכדור עף שהיא הביאה, הילדה כמו שציינתי קודם, מלאת חוגים ותחביבים כרימון, לחם לכל צלם... לא הספיקו לי האביזרים הנלווים, אני חייבת לשחק גם עם האור (צלמת, מה לעשות), אז הושבתי אותה בדיוק בנקודה בה היא תקבל אור מהחלון וצל ייפול על הקיר מאחוריה.
אבל כשראיתי אותה עם הכדור הבנתי שלהושיב אותה ממש לא מספיק וצריך להעביר גם תנועה ודינמיקה כראוי לספורט, אז יצאנו שוב החוצה וגאיה הראתה לי כמה גבוה היא יכולה לקפוץ...
תענוג איתה, איזו דוגמנית משת"פית, אין דברים כאלה!
אח"כ שוב גאיה החליפה בגדים ודמות, היא נראתה לי אינדיאנית ואחרי של ההשתוללות והבנצ'יקיות הייתי חייבת להביא אותה נוגה ונשית יותר.
עם אותה התלבושת יצאנו לרגע החוצה להתאוורר מחשכת ה"מבצר הנטוש" שלנו, וגאיה חזרה להשתולל ולרקוד על רקע גרפיטי צבעוני משגע.
ואז הגיע הזמן המדויק מבחינת התאורה (השמש ירדה קצת...) וביקשתי ממנה להחליף לבגדי הריקוד שלה לפני שאור הקסם יעלם לי מהחלון... כבר מבחוץ ראיתי את הפריים המדויק שאני עומדת לצלם.
גאיה רוקדת עם הצל שלה ומוארת בריבוע של אור שמעלה אותה על במה לרגע.
איך אני אוהבת שהדברים מסתדרים בדיוק כמו שאני מדמיינת, סיפוק אדיר.
קלטתי שהשמש הולכת ונחלשת לנו ורציתי נורא שנספיק להגיע לערימות החציר, אם טבע אז עד הסוף...
אבל כשיצאנו לכיוון הרכב פגשנו בחור תאילנדי עם טרקטור וגאיה ממש רצתה להצטלם על טרקטור. מסתבר שהילדה מחוברת לטבע ולדברים הפשוטים לא פחות ממני...
בחצי אנגלית, עברית ביקשנו מהבחור והוא הסכים לנו. גאיה טיפסה על הטרקטור ואני מיהרתי לצלם אותה, כשברקע פתאום היו לי עוד דברים מלבד טבע... אבל הם היו רחוקים וקיבלתי עלי את המציאות, לא נורא, היכל התרבות דרום השרון מצטלם לא רע.
צ'יק צ'ק ארזנו את עצמנו, כמה תיקים, בגדים, נעליים, אביזרים, מטורף. נכנסנו לרכב ונסענו לכיוון ערימות החציר, אי אפשר לוותר על הצהוב הזה, פשוט אי אפשר.
גאיה שוב נהייתה אינדיאנית לרגע, כמה יופי עם האור האחרון הזה פשוט תענוג.
ואז זה קרה, באותו אחר הצהריים גלעד שליט חזר הביתה עם מסוקים צבאיים, היו שם איזה שלושה לפחות. ובעוד גאיה מטפסת לבקשתי ולרצונה על אחת מקוביות החציר, הם עברו שם, ממש מעלינו. הרגע הזה היה כל כך מרגש, אימא של גאיה ואני היינו בהלם לרגע, התרגשות שרק אמהות יכולות להבין כנראה, למרות שכל העם היה בטירוף עם החזרה של גלעד מהשבי. הרי הוא הפך לילד של כולנו. אבל גאיה לא עצרה ופשוט עמדה שם למעלה ונפנפה לו לשלום. מזל שהתאפסתי על עצמי והצלחתי לתעד את זה.
לא יכולתי לבקש רגע מושלם יותר לסיומו של סשן חווייתי ויצירתי שכזה.
חזרנו משם כל כך מלאות ומרוגשות. תענוג צרוף היו השעות האלה יחד.
אז אם יש לכם/ן ילדת בת מצווה (אגב זה תופס גם לבני מצווה) שרוצה להצטלם בחוץ, בטבע ולא בסטודיו בין ארבעה קירות, אני מחכה לחוות אתכם את הרגעים היפים האלה.
מוזמנים להשאיר לי פה תגובות, שאלות, בקשות וכל שעולה על דעתכם. אשמח ליצור אתכם ביחד.
ואם אתם חושבים שמישהו יכול להיעזר בי, שתפו אתו את הפוסט ו/או הבלוג והאתר שלי.
תודה שעצרתם לרגע, קראתם והקדשתם לי מזמנכם.
מזמינה אתכם להירשם כמנויים לבלוג שלי ולהבטיח שלא תפספסו את הטיפים והחוויות שאני מפזרת פה באהבה.
הנה חלק מהתגובות שהושארו פה לפני שינויי ממשק של WIX, אתם מוזמנים לגלול למטה ולהשאיר לי גם תגובה.
