צילום הריון מחוץ לארבע קירות

את רחלי אני מכירה כבר יותר מתשע שנים. נפגשנו לראשונה ב"מעגל משפחתי" בחוג מוסיקה כשהבנות שלנו היו בנות שנה בערך.

מיד הרגשתי שרחלי מיוחדת ומעניינת ושכיף להיות בקרבתה. לקח לי זמן להתרגל למהירות הדיבור שלה, אבל היום זה כבר בא לי טבעי.

השנים עברו וכשרחלי נכנסה שוב להריון, לא היה ספק מי יצלם אותה.

יכול להיות שקראתם עליה או ראיתם אותה באיזו תכנית טלוויזיה. לא, היא לא סלבריטאית. היא אישה מדהימה ואימא למופת, שבילדותה הייתה בת למשפחת אומנה.

רחלי הוצאה בגיל תשעה חודשים ממשפחתה הביולוגית ע"י שירותי הרווחה וחייתה במעון משפחתי של עמותת "אור שלום "עד גיל 8.

השנים חלפו וזוג ההורים שהיו הורי הבית במעון המשפחתי, הפכו בבוא העת למשפחת אומנה שלקחה לחיקם שלושה אחים שחיו במעון, ואת רחלי. כך זכתה להיות חלק ממשפחה מיוחדת במינה המורכבת מזוג הורים להם ארבעה ילדים ביולוגיים וארבעה ילדי אומנה במשך השנים הקשר התחזק והם נהיו עבורה משפחה לכל דבר.

בשבילי רחלי היא חברה טובה, אישה מדהימה, ואחת הנשים היפות שפגשתי בחיי.

כשהתחלנו לדבר על צילומי ההיריון, אני חגגתי, ידעתי שיהיה לי ממש כיף לצלם אותה.

היה לי ברור שתזרום עם כל רעיון שאביא ושבטוח תביא גם היא רעיונות והיצירה פשוט תנסוק.

אז קודם כל לקחתי אותה ל"מבצר" שלי. שם התמקמנו עם כל הגרדרובה שהצטרפה אלינו ואני כבר התחלתי לבשל רעיונות.

היה לי ברור שעם הג'ינג'יות בשיערה והעיניים הבהירות שלה, אדום בטוח יעשה טוב.

הושבתי אותה אל מול חלון כדי שהאור ילטף את הפנים שלה ולקחתי תמונה. אחת. ראשונה.

אחרי שרחלי החליפה בגדים, ראיתי בדמיוני תמונה שלקוחה ממגזין אופנה וביימתי את רחלי בדיוק כפי ששרטטתי במחשבתי.

אחרי שהראיתי לה את התמונות שצילמתי, עשה רושם שהיא נכנסה לזה קצת יותר וללא ספק גם השתחררה מפחד המצלמה.

מיד יצאנו החוצה לנצל את המומנט ואיך לא, לשלב גרפיטי ועוד בערבית. אין ספק שיצאו לנו תמונות חמות אש....

ממש מאחורינו התפרש שדה חיטה ירוק ענקי והרגשתי שהוא קורא לי. רחלי ללא היסוס (עכברים, נחשים ושאר מיני ירקות) נכנסה אל השדה, כשאני מכוונת אותה עוד ועוד פנימה, שחלילה לא יראו את השביל בתמונה. הרי אני פרפקציוניסטית חסרת תקנה....

אבל כשהרמתי את המצלמה וראיתי בקו האופק שלי כל מיני אזכורים עירוניים, התבאסתי נורא. לא רציתי שמשהו ילכלך לי את הפריים. אז טיפסתי על הגג של האוטו כדי לצלם מזווית גבוהה כלפי מטה. קו האופק לא ידחף לי לפריים אם הוא לא מוזמן ולא משנה מה יהיה המחיר.

אחרי שנחלצנו, אני מגג המכונית ורחלי משדה החיטה, עברנו למטע הפקאנים שאני כל כך אוהבת בעיקר בעונת הסתיו, בה הוא ערום לגמרי ונותן בדיוק את האווירה שאני אוהבת ורוצה.

בשלב הזה רחלי כבר ידעה לבד איזו הבעת פנים להלביש על עצמה כדי שאני אהיה מרוצה עד השמיים. אין על האישה הזאת בעולם! כמה קלאסה, כמה יופי.

לחצתי על ההדק כמו אחוזת אמוק. לא רציתי לפספס אף רגע שם.

תאמינו לי, מזל גדול יש לי עם חברות כאלה. אני לא בטוחה שהייתי מוכנה לשבת על ערימת העלים היבשים האלה. בכל זאת, הכול רוחש חיים קטנטנים שם ועכבישים לא חביבים עלי במיוחד...

אז גנבתי עוד תמונה אחת, המנצחת לטעמי.

לפני שחזרנו לאוטו, ביקשתי מרחלי להיכנס לרגע מאחורי כל השיחים היבשים והקוצים. הייתי חייבת. היא לא ממש הבינה למה אני נדבקת עם העדשה לגבעולים היבשים, אבל אחרי שראתה את התוצאה, חייכה חיוך גדול.

את האוטו השארנו ליד המבצר. ואני כשאני באטרף של יצירתיות אני לא יודעת שובע. אז ביקשתי מרחלי עוד תמונה אחת ודי. והיא כמובן שיתפה פעולה ומיקמה את עצמה בדיוק לפי ההכוונה שלי.

אחרי שמיקמתי כל קווצת שיער במקומה וביקשתי מרחלי לא לזוז, שלא תיהרס לי הקומפוזיציה, קמתי מהר לצלם את התמונה האחרונה ליום הקסום הזה.

הריון של אישה הוא אחד הדברים הכי יפים בעיני לצילום. כמו שאומרים, "פאר היצירה", תרתי משמע.

לא נשאר לי אלה להודות לרחלי היפיפייה, על יום קסום וחברות של שנים. תודה חברה יפה שלי.

אם אתן בהריון או מתכננות אחד, או שיש לכן חברה שתוהה אצל מי כדאי לה להצטלם.

אם אתן או היא רוצות צילומים בחוץ, בטבע ולא בסטודיו סגור בין ארבע קירות ותאורה שמלחיצה את המערכת.....

אשמח לצלם גם אתכן באהבה.