בודפשט -צילום בסמארטפון

שחר מחכה כבר המון זמן שנטוס רק שתינו לחו"ל, דיברנו על זה אינספור פעמים והבטחתי לה שזה יקרה לפני הגיוס שלה.

לאחרונה אני מרגישה חנוקה מכל מה שקורה פה בארץ שלנו, מה שהביא אותי ליזום בריחה קטנה לחו"ל, למילוי מצברים ולהפסקה, אפילו רק לרגע מהבלגן.

התחלתי לבדוק יעדים וננעלתי על בודפשט, ככל שקראתי יותר.

ארגנתי לנו מסלולים, ידעתי בדיוק מה אני רוצה שנעשה ונראה ומה לא, ועדיין, ברגע שהתחלנו לטייל בה רגלית, הופתעתי מיופייה של העיר הזאת.

לא משנה איפה צעדנו ובאיזו שעה ביממה, היופי היה בכל פינה.

הבנייה האירופאית, הצבעוניות, עגלות הספרים, הפסלים, הארמונות, הגשרים ומה לא.

מהרגע שנחתנו, ממש תפרנו אותה ברגליים ומכל פינה ניבט יופי.

אפילו פוסטרים פרסומיים הפכו את הצילום שלי למרתק, כשהשתקפו בחלון ראווה, בו השתקף גם המבנה שממול והשילוב הפך ל WOW.

הצבעוניות שכרה אותי, אם זה האוטובוסים, הטראם, הפרחים בכל פינה או אפילו רוכבי הוולט...

לא יכולנו לשבוע מהמראות של העיר וגם כשכאבו לנו הרגליים בטירוף, לא הפסקנו ללכת. רצינו עוד ועוד מהיופי הזה ובכל צעד, גילינו דברים חדשים ומרגשים.

ביום השני, היה לנו רגע של משבר כוחות, חזרנו למלון בסביבות 18:00 והחלטנו שדי להיום, כי לא יכולנו לעמוד על הרגליים.

אבל בזמן המנוחה בחדר, הרגשתי שאני חייבת לקחת את שחר לחוות גם את חיי הלילה של בודפשט. אמרתי לה, בואי נלך לרובע היהודי, יש שם מקום מיוחד ממש, מעין מערכת ברים שממוקמת בתוך מבנה נטוש שהפך לקומפלקס בילוי לילה.

החלטנו שנתחיל ברגל וניקח מונית לשם, אבל הרחובות כל כך יפים בלילה, שמצאנו את עצמנו שם תוך כדי הליכה.

למקום קוראים שוק סימפלה.

Szimpla Kert market

מה לא היה שם!

פאב עצום מלא בחפצים ישנים ומשונים כולל מכונית טראבנט ישנה, עם מוסיקה, אוכל, גן ושוק קטן.

היינו בהלם מהמקום הקסום הזה. מלא אנשים רוקדים, שותים, שרים, יושבים ועומדים והכל ססגוני, כשכל חדר מעוצב אחרת.

השוק הגדול - בודפשט

מרוב התרגשות גם את הדרך חזרה למלון עשינו ברגל, למרות העייפות...

כמובן שלא פסחנו על האתרים הקלאסיים, של ה Must See

גשר אליזבת

בניין הפרלמנט, גשר השלשלאות, גשר אליזבט, ארמון המלוכה וטירת בודה, באסטיון הדייגים, בזיליקת אישטוון ובית הכנסת הגדול, הואצ'י שהוא הרחוב של התיירים עם כל חנויות המותגים והמזכרות, השוק הגדול ועוד...

באחד הערבים הלכנו על גדות הדנובה עד לאנדרטת הנעליים, אין תייר שלא עוצר שם, מצלם, מדליק נר, מתבונן ומעכל את משמעות המקום.

מעביר צמרמורת בכל הגוף, רק לתאר את שאירע שם.

אנדרטת הנעליים

בתור אימהות ל-3 חתולים, שחיכו לנו בבית בגעגוע, אפילו ישבנו ב Cat Caffe

בית קפה מיוחד ממש בו חתולים יושבים על שולחנות ומתערבבים עם הלקוחות. פייר, זה היה מרגש ושונה ועשה חשק ללטף את החבר'ה שלנו.