• אביטל אנגל, צלמת ומורה בכירה לצילום

תכתבי לי פוסט על קמרה אובסקורה

תכתבי לי פוסט היא זרקה לאוויר וקטעה את שטף הדיבור שלי.

אני עצרתי לרגע והסברתי לשאר התלמידים בקורס צילום מתחילים שפתחתי אתמול בכפר סבא, שענבל (שראל) ואני לומדות יחד בפרלמנט של יונית צוק (קורס בלוגריסטיות) ומפה באה ההערה/הארה שלה.

כל זה קרה באמצע ההסבר שלי על ראשית הצילום. שאלתי מי מהנוכחים יודע מי הגה את רעיון הצילום לראשונה. מדהים שכולם מכירים את ליאונרדו דה וינצ'י, אבל מעטים מאוד יודעים שהוא הגאון שעלה על רעיון הצילום והמצלמה בפעם הראשונה, בשנת 1500 בקרוב, רק שאף אחד באותה התקופה לא ממש ידע מה לעשות עם הגילוי המרעיש הזה והרעיון ישב בשרטוטים באחת המחברות שלו.

רק לאחר 300 שנים התחילו במקביל מס' אנשים, נייפס הצרפתי, דאגר הפריזאי וטלבוט האנגלי, לפתח חומרים רגישים לאור שיוכלו לקבע את האימג'.

מצלמת הקמרה אובסקורה הראשונה הייתה גדולה ומסורבלת מאוד.

בכל פתיחת קורס חדש, אני מספרת את הסיפור המרתק הזה של המצאת הקמרה אובסקורה.

ליאונרדו כידוע לכולם היה אומן, צייר, פסל וגאון וכשכזה היה לו סטודיו. לא סטודיו כמו שאנחנו מכירים היום עם פלאשים ומטריות ורפלקטורים וקופסאות אור, רק חדר עם חלונות ווילונות שחורים, כך היו שולטים באור.

בוקר אחד כשנכנס דה וינצ'י לסטודיו שלו, כל הווילונות היו מוסתים ומחזה מרהיב התגלה לו על הקיר שממול החלונות, הוא ראה את כל המציאות שהייתה מחוץ להם מצוירת על הקיר שממול רק הפוכה.

בהיותו גאון, ניגש מיד לעבר הווילונות עד שמצא באחד מהם חור קטנטן שיצר הע"ש שהחל לאכול את הבד.

הוא מיד הבין מה התרחש.

קרני האור חדרו מבעד לחריר וציירו את עצמן על הקיר שממול.

לאור יש מספר תכונות, אבל השתיים שאנחנו מתייחסים אליהן בעיקר כצלמים, הן שקרן אור נעה בקווים ישרים ושזווית פגיעה שווה לזווית החזרה. זה מה שמסביר את מה שראה דה וינצ'י על הקיר, את המציאות שבחוץ רק הפוכה. כך למעשה עובד גם עצב הראייה שלנו, לו יכולנו לרגע לנתק את המוח מעצב הראייה הכל היה נראה לנו הפוך גם כן.

כדי להמחיש את כל הרעיון הזה שנקרא קמרה אובסקורה,

או בתרגום מלטינית- לשכה אפלה,

אני שולפת מהתיק שלי את מצלמת הנקב שבניתי יחד עם התלמידים שלי

בחטיבת הביניים ע"ש קלמן ברמה"ש.

נכון, קופסת הנס קפה האבקתי של עלית נראית קצת מסכנה,

בכל זאת צילמו בה ערימות של ילדים... התלמידים שלי מרימים גבה,

בטח גם אתם עכשיו...

קופסת נס קפה? מה קשור?

ובכן, אני מסבירה איך יצרנו מהקופסה הזאת מצלמת נקב.

ראשית צבענו אותה בשחור טוב טוב בחלקה הפנימי,

כדי שהאור לא ירצד בפנים (הרי היא מתכתית),

וכך גם את המכסה מצידו הפנימי.

ואז כל שנותר לעשות הוא לחורר נקב ממש קטנטן עם קצה של נעץ במרכז.

וזהו, המצלמה מוכנה לפעולה. עכשיו רק צריך להטעין אותה בנייר צילום, כמובן שזה חייב להיעשות בחדר חשוך עם אור בטחון בלבד (אור אדום), להניח את האצבע על הנקב כדי שלא יחדור אור ולצאת לשמש לצלם.

בשל הסיבה שאין עדשה על המצלמה ואין מה שירכז את קרני האור לקרן אחת חזקה, החשיפה ארוכה יחסית.

אז ביקשתי מהילדים שישבו בלי לזוז למשך 7 שניות (עשיתי טסטים קודם כדי להגיע לזמן החשיפה המדויק, כל שינוי בעוצמת השמש או עננים משנים את זמן החשיפה הרצוי לתמונה לא שרופה ולא כהה מידי).

כמובן שרצוי להניח את הקופסה כשחושפים, אלא אם יש לכם ידיים ממש יציבות, אצלי בידיים 7 שניות זה ממש לא יציב...

סופרת 7 בקול רם ומיד מניחה שוב את האצבע שלי על הנקב והילדים ואני רצים חזרה 3 קומות כדי לראות מה קרה.

בחדר החושך אני פותחת את הקופסה ומוציאה את הנייר בעדינות. השלב הבא הוא להניח אותו בקערה עם המפתח (כימיקלים שעדיין ניתן להשיג בחנויות צילום רציניות כמו פוטופילם או יוגנד) שמאיץ את פעולת ההשחרה.

זה הרגע הכי מרגש, בעיקר למי שזו הפעם הראשונה.

הילדים מתבוננים בציפייה אל עבר הקערה ולאט לאט מתחיל לצוץ האימג' והם לא מאמינים. קריאות של התלהבות מכל עבר והרבה איפוק לא לשלוח ידיים לתוך הקערה...

תהליך הפיתוח לוקח זמן וסבלנות זה לא משהו שיש לילדים בעיקר לא בעידן הסמארטפונים...

נייר הצילום צריך לעבור ארבעה שלבים עד לייבוש, מפתח, עוצר, קובע, ושטיפה במים זורמים.

רק לאחר כל השלבים האלה אפשר להחזיק את הפלא בידיים.

ואז כמובן באה התלונה, כי הרי ההתרגשות כבר חלפה לה מזמן, היי, אביטל, זה הפוך! ברור, האימג' נקלט הפוך בשל חוקי האופטיקה והאור, זוכרים, זווית פגיעה שווה לזווית החזרה... כדי לקבל תמונה פוזיטיבית עלינו לעשות הדפס מגע. זה פשוט, מניחים את התמונה השלילית שקיבלנו פנים אל פנים על נייר צילום שעדיין לא נחשף לאור, כל זאת כמובן בחדר חושך, מניחים על שני הניירות זכוכית כדי ליצור מגע (פוקוס) ומקרינים עליהם אור ממכונת ההגדלה שיש לנו במעבדת הצילום. כמובן שגם לתהליך הזה דרושים טסטים של החשיפה לאור כדי להגיע למידת הבהירות הנכונה לתמונה. והופ שוב לקערות של הכימיקלים.

כן כן, עינכם אינן טועות, קיבלנו תמונה של הילדים בשחור לבן וכל זה מקופסת נס קפה ונייר צילום, פלא הבריאה :-)

אני מעבירה לסטודנטים שלי את התמונות, שיראו מקרוב ואפילו הם, המבוגרים מתרגשים לראות את זה. ככה זה, לא נס ליחו של הצילום הישן והטוב, גם היום כשאנחנו מלאי גאדג'טים מכל עבר.

אני מבינה שההערה של ענבל, "אביטל תכתבי לי פוסט על קמרה אובסקורה" באה מהרצון שלה לעשות את התהליך הזה עם הילדים בבית, אבל אתם חייבים לקחת בחשבון שלצורך העניין תזדקקו לניירות צילום וכימיקלים וכן אור ביטחון אדום ואם לא מכונת הגדלה, לפחות מנורה ממוקדת שתעזור לכם להדפיס את התמונה הפוזיטיבית.

זה די הרבה בלגן והוצאות, אבל זה בהחלט שווה את הטרחה.

כשהייתי סטודנטית שנה א' בקמרה אובסקורה (והפעם הכוונה לביה"ס לצילום), אחת המטלות שלנו הייתה לבנות מצלמת נקב מכל סוג שנבחר ולצלם איתה בנושא מסוים. זו הייתה אחת החוויות היותר טובות שעברתי בלימודי הצילום שלי. די נסחפתי עם הרעיון הזה והמשכתי לצלם במצלמת הנקב שלי, גם כשכבר עברנו נושא וכולם הניחו אותה בצד. לא אשים פה את התמונות שצילמתי אז, הן כבר במצב נוראי...

אין ספק שכיף לחזור לראשית הצילום ולהתרפק על טכניקות ראשוניות, להרגיש את החומר בידיים, עם הריח והחושך וכל מה שבא איתם.

אז אם בא לכם לקנות את כל מה שדרוש ולהיכנס לחוויה, לא תצטערו זה בטוח, ואם לא, מקווה שנהניתם לקרוא איך זה מרגיש...

מוזמנים להשאיר לי פה תגובות, שאלות, בקשות וכל שעולה על דעתכם. אשמח ליצור אתכם ביחד.

ואם אתם חושבים שמישהו יכול להיעזר בי, שתפו אתו את הפוסט ו/או הבלוג והאתר שלי.

תודה שעצרתם לרגע, קראתם והקדשתם לי מזמנכם.

מזמינה אתכם להירשם כמנויים לבלוג שלי ולהבטיח שלא תפספסו את הטיפים והחוויות שאני מפזרת פה באהבה.

© Created 2016 by Avital Engel.