סכנה

סכנה ! לא ללכת יחפים, שאריות מתכות חדות פזורות בחול סכנה ! הפרדה בין הורים לילדים במקום סכנה ! החופש נמצא ממש במרחק יריקה סכנה ! אימא בואי איתי לים, אני מפחדת לבד סכנה ! אימא, בואי לכאן, מסוכן שם איפה שאת נמצאת.... סכנה ! אין מציל! סכנה ! "בואי מיד הנה, הים סוער!" סכנה ! כלים כבדים חוצים את החוף סכנה ! רעש הגלים מחריש אוזניים, לא תמיד שומעים אחד את השני סכנה ! אין כניסה למבוגרים סכנה ! כל הנכנס למתחם החופשי, על אחריותו בלבד סכנה.... איזו סכנה אתם מרגישים מהתמונה? או אולי אתם מרגישים משהו אחר והמילה סכנה לא משפיעה לכם על ההתבוננות? ספרו לי, אוהבת לשמוע מה כל אחד מרגיש מול הצילום.

אימא יש רק אחת

"אימא יש רק אחת" אני עומדת מול הכיתוב על הקיר ובזווית העין רואה אותה מתפללת ערבית מחוץ לביתה. אישה קטנה וצבעונית, בפתחו של בניין שמט לנפול, כזה שלא טיפלו בו כבר שנים וקירותיו מפויחים כמרמזים על קצר ושריפה שפקדו את המקום. חוטים שחורים נמתחים מצד לצד, כל טכנאי שהיה פה הניח והלך או אולי היו אלה הדיירים שתלו חוט ועוד חוט כדי להביא הביתה קצת אור, קצת תרבות. אולי. אישה מאמינה היא, יושבת על כיסא פלסטיק קטן, כזה שמזכיר לי את הכיסא של שחר באמבטיה כשהייתה קטנה יותר ולא הגיעה לכיור לצחצח שיניים.... שלט אדום לבן תלוי שם בוהק בצבעיו, כאילו רק היום יצא מהמפעל, מתנוסס לפניה וזועק שאין כניסה. אין כניסה למי? לאף אחד ? למישהו מסוים ? לילדיה ששכחו אותה ולא באו לבקר כבר שנים ? לאורחים מבחוץ ? לצלמים כמוני ? המ

© Created 2016 by Avital Engel.